Search

איך להיות הורים יהפוך אתכם לצלמים טובים יותר?

Updated: Jul 30, 2018

לפני 9 חודשים הפכתי לאמא לראשונה בחיי.


באופן טבעי לצד השמחה, ההתרגשות והאהבה העצומה, השינוי הזה הביא עמו גם חששות ופחדים מסוגים שונים ומגוונים. אחד מהחששות שלי היה שלא יישאר לי זמן לצילום (או לשינה, מקלחת וזמן עם בעלי), וגם אם יישאר לי קצת זמן הנחתי שאהיה גמורה מעייפות ולא אצליח לתפקד.


ואכן כמו שכל אמא תוכל להעיד, אחרי שמגיח התינוק החדש המושג "זמן פנוי" הופך לזיכרון עמום של חיים אחרים שגורמים לך להתרגז רטרואקטיבית על עצמך על כך שלא ניצלת או הערכת אותם מספיק. אבל אחרי כמה חודשים של כאוס, הדברים התחילו להתייצב והצורך לחזור לעשייה בער בי שוב. מלאת חששות וספקות, כתמי פליטות ועיני דביבון טרוטות, יצאתי אל דרכי החדשה בתור "אמא-צלמת" ולמרבה ההפתעה גיליתי שהאמהות הופכת אותי לצלמת טובה יותר. איך, למה וכמה בפוסט שלפניכם:


1. רגש- לטוב ולרע ההורות משנה לנו את המאזן הרגשי. מצד אחד זה גרם לי לבכות כמעט בכל פרק של "סיפורה של שפחה" (טוב נו הייתי בכיינית סדרות גם קודם אבל עכשיו זה ברמה של התייפחות), אבל מצד שני זה פיתח אצלי רגישות ואמפתיה לאנשים ולילדים של אנשים אחרים באופן שלא הכרתי.

היום כשאני מגיעה למשל לצילומי משפחה/הריון אני מגיעה ממקום אחר. מקום של הערכה, שמחה והבנה. השיח הוא אחר, יש יותר נושאי שיחה, אני יכולה להכיל יותר את העובדה שלפעמים לצלם ילדים זה מאתגר. הם לא תמיד רוצים להצטלם, לפעמים הם עייפים ולפעמים הם סתם רוצים להיות ילדים ולעשות שטויות. אנחנו כהורים מקבלים הזדמנות להרחיב את המימד הרגשי הזה, ואם נשכיל להשתמש ביכולת הזו גם בתחומים אחרים בחיים נקבל המון.


.תרשו לעצמכם גם להרגיש תוך כדי העבודה. תהנו, תצחקו ותתחברו למצולמים שלכם

2. תשומת לב לפרטים- אחד הדברים האהובים עלי כאמא זו הזכות לחוות את העולם שוב דרך עיניים חדשות. להתלהב מהדברים הקטנים כמו המרקם של הדשא בפארק, הטעם של הארטיק הראשון או הזיקוקים ביום העצמאות. היכולת לשים לב לפרטים היא אחד הכלים הכי חשובים בארגז הכלים של הצלם, ולשמחתנו באמת מדובר במיומנות נרכשת ולא רק בתכונה מולדת. ככל שתתרגלו אותה יותר כך היא תתחזק, ואני מרגישה שמאז שהפכתי לאמא זה בדיוק מה שקרה. מעבר להנאה מהדברים הקטנים, יש צורך אמיתי לזכור ולתכנן הרבה דברים (כל מי שהיה צריך לצאת מהבית עם תינוק קטן, שלא לדבר על לנסוע לחופשה איתו, מבין על מה אני מדברת), ואין ספק שזה מאוד עוזר לי להתכונן לסשן צילומים ולשים לב לפרטים שנעלמו מעיניי לפני כן.


.תעצרו להסתכל על אובייקט הצילום שלכם כאילו אתם רואים אותו בפעם הראשונה

3. יעילות- אחת המתנות הכי טובות שקיבלתי עם האמהות. סוף סוף אני מבינה למה אמא שלי עושה הכל מהר, אבל יותר חשוב מזה אני מבינה איך היא מספיקה לעשות הכל. ברגע שאתם מבינים שהזמן הוא אחד הדברים הכי יקרים שיש לכם, אתם תתייחסו אליו בכבוד ותנצלו אותו עד תום. וכן, גם בטלה לפעמים נחשבת לניצול זמן ראוי :) אם פעם הייתי מתמרחת עם סשנים או עם עריכות כי הייתי יודעת שיש לי המון זמן, היום זה כבר אחרת. אני מגיעה לסשן עם הציוד שלי מתוקתק ומסודר, עם רשימת רעיונות ופריימים, ומסיימת לסרוק את השטח עוד לפני שמציעים לי מים. גם תוך כדי הצילומים אני לא עושה לעצמי הנחות - אין יותר את המחשבה "טוב לא נורא אני אתקן/אשלים בפוטושופ". פוטושופ לוקח זמן! לכן אני אעבוד קשה עכשיו כדי שאעבוד פחות אחר-כך. ככל שתהיו יותר מדויקים בצילום עצמו ובתיכנון המקדים שלו, כך תזדקקו פחות לתיקוני פוטושופ ותבזבזו פחות זמן יקר.


.אל תבלבלו יעילות עם מהירות. קחו את הזמן הנדרש לביצוע העבודה, אבל אל תמרחו אותו סתם

4. דרייב- גם לפני האמהות היה לי דרייב, אבל עכשיו מדובר במפלצת עם אינסוף הילוכים. מדובר ברצון שהילד שלי יתגאה בי, ברצון לדאוג לו לחיים טובים וגם ברצון להיות מסוגלת להתעלות מעל עצמי ולהצליח "לעשות הכל". אין ספק שההורות היא דבר מאתגר, אולי הדבר הכי מאתגר, ובכל פעם שאנחנו מצליחים להתעלות על עצמנו, בין אם זה בהתמודדות עם הנקה (או עם אישה מניקה ומתוסכלת), עייפות או סבלנות, ההצלחה הזו מחדדת את האמונה העצמית שלנו ומתרגמת אותה לדרייב מטורף. אותי זה דחף לבנות אתר חדש לגמרי בחופשת הלידה, להרחיב את ליין המוצרים המעוצבים שלי ולצלם הרבה הרבה יותר.


כל הורה מוצא את עצמו מתמודד עם אתגרים שונים ומגוונים, חלקם כאלה שלא חשב מעולם שיוכל לצלוח. יש לכם אתגר צילומי שתמיד חששתם לנסות? רציתם להתחיל לצלם אירועים אבל זה נראה לכם גדול עליכם? תיזכרו בכל אותם הלילות בהם החזקתם יצור חסר אונים שעות על גבי שעות, גם אחרי שאיבדתם תחושה בידיים אחרי 4 ימים ללא שינה, ועדיין הצלחתם להתנהג בסבלנות ובאהבה, ללכת לעבודה כל יום, לבשל אוכל ולנקות את הבית ובסוף כל לילה גם להוציא לו את הגרעפס המיוחל. אחרי שעשיתם את כל זה, אתם באמת חושבים שיש משהו שלא תוכלו לעשות?


.תאמינו בבלתי אפשרי עד שתגרמו לו לקרות

5. היכולת לשחרר - גם לפני שדור הגיע לעולם הייתי חולת שליטה, אבל אחרי שהוא הגיע זה הקצין עוד יותר. הרגשתי שהכל צריך להתבצע בדיוק בדרך שלי, בין אם זה איך לשים לו את הטיטול, איך להרדים אותו או איך לשיר לו. התפקיד שלי זה להגן עליו, אני ידעתי הכי טוב ונראה את האמיץ שיעיז להתווכח איתי. ככל שהוא גדל הבנתי שעד כמה שהייתי רוצה, אין לי את היכולת לשלוט בהכל, ולצד התחושה המלחיצה שאני צריכה להגן עליו מהעולם המפחיד הזה בו הסכנה אורבת בכל פתח, התעוררה בי התחושה שאני רוצה להראות לו את העולם היפה הזה שאני רואה, בין היתר, דרך העדשה שלי. הוא מלמד אותי שאי אפשר לתכנן הכל, ושבהרבה מקרים גם לא צריך. אני לוקחת את ההבנה הזו גם לעולם הצילום שלי וזה עוזר לי לעשות אדפטציה כשהדברים לא הולכים כמו שאני רוצה או מתכננת.


דוגמה לכך היא סיטואציה בה אתם מגיעים לצילומי תדמית במשרד הלקוח. למרות ששלחתם הנחיות לפני, כמו למשל שהמשרד יהיה מסודר ואסתטי, לא ללבוש חולצה עם פסים ולהקפיד על תספורת וזיפים, אתם מגיעים למשרד חשוך ומבולגן, המצולם לבוש בחולצה מקומטת ולא ברורה ואפילו את השערות באף ובאוזניים לא טרח לקצוץ. באותו הרגע יש לכם ברירה- למקסם את הסיטואציה או לוותר. אם אתם באמת מאמינים בעצמכם, אל תוותרו! את המשרד אפשר להאיר עם תאורה מלאכותית (או לפתוח צמצם עם חצובה ולבקש שלא יזוז), את הבלאגן אפשר לסדר או להוציא מהפריים, את החולצה אפשר ליישר קצת עם אדי מים חמים ומשקל של ספרים כבדים במשך 10-15 דקות, ואת השיערות אפשר לתקן בפוטושופ (או שתשתמשו בפינצטה ותלמדו אותו לקח כואב). אבל מעבר לתיקונים האלו חשוב להבין מי המצולם שלכם כדי שזה ישתקף בצילומים שלכם. אז לא מדובר באדם הכי מסודר שיש, אבל במי כן מדובר? באדם עסוק? זורם? יצירתי? תמצאו את הדרך להביא את הדברים החיוביים שבו לידי ביטוי כך שבסוף אנשים לא יתעסקו בכמה המשרד נראה ייצוגי, אלא יתפעלו מהאנושיות שבאה לידי ביטוי בצילום שלכם או מהחיוך הכובש של המצולם.


:) בתמונה רחל המקסימה שלא קשורה בכלל לסיפור המקרה של המצולם המבולגן

.הדרך של דורי ללמד אותי לשחרר

6. ההבנה שלא הכל צריך (או יכול) להיות מושלם- הסעיף הזה משלים את הסעיף הקודם. כמו שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו בדיוק כפי שהם, ככה אנחנו צריכים להתייחס לאובייקט הצילום שלנו, וזה לא משנה אם מדובר באדם, חיה או דומם.


כשהתחלתי להתמקצע בפן הטכני של הצילום והעריכה, נמשכתי מאוד לשלמות- חדות, עור חלק, סימטריה ודיוק. זה קצת יותר קל כשמדובר בצילומים מתוכננים בסטודיו, אבל בחיים האמיתיים קשה מאוד לייצר רגע "מושלם". לפעמים לילד יש נזלת, לפעמים לא שמתם לב לאלמנטים מסויימים בפריים, לפעמים תפסתם רגע מדהים אבל חתכתם למישהו איבר בדרך ועוד המון המון לפעמימים מעצבנים. וכך מצאתי את עצמי עובדת שעות על גבי שעות בניסיון להשיג את השלמות הזאת, או יותר נכון לתקן את חוסר השלמות. לפעמים זה עבד, ולפעמים נותרתי עם צילום "מושלם" אבל חסר נשמה. זה הרגיש לי כאילו אני מסתכלת על בחורה יפה מאוד שעברה הרבה ניתוחים פלסטיים ואיבדה את היכולת לחייך ולהביע רגש. ואז חזרתי אחורה לשנים הראשונות שלי בתור צלמת, והבנתי שלמרות שלא מדובר בתמונות "מושלמות" יש בהן משהו מעבר, תקראו לזה נשמה, רגש או איך שתרצו. לפעמים דווקא חוסר השלמות הוא זה שעושה את הצילום למעניין.


.צולם בטיול הראשון שלי להודו עם מצלמת פוקט קטנה. היד של הבחורצ'יק חתוכה אבל המהות של הודו נוכחת בשלמותה

את אותו תהליך עברתי (ועודני עוברת) בתור אמא. דוגמה אחת היא שכשדור היה בן חודשיים בערך התחילה להתפתח אצלו מעין קשקשת עקשנית על הראש. מעבר לזה שזה ממש הציק וגירד לו, הפריעה לי העובדה שזה פשוט היה לא אסתטי, אפילו קצת דוחה. "זה לא יכול שהילד היפה שלי יסתובב עם צרעת קשקשית על הראש! הוא צריך להיות מושלם!". לקח לא מעט זמן עד שמצאנו את הרופא המתאים שהעלים לו את הקשקשת, ובזמן הזה נאלצתי להשתחרר מהאגו ולהשלים עם העובדה שהילד שלי לא מושלם. כלומר הוא כן, אבל הוא מושלם כפי שהוא ולא כפי שאני רוצה שהוא יהיה. אז אחרי שלמדתי שאני לא יכולה לשלוט בהכל, למדתי לקבל את חוסר השלמות הזו ולהתמקד בדברים הטובים. כמו למשל איך דורי, למרות שהוא סבל בטירוף והתגרד כל הזמן, נשאר ילד מתוק וחייכן לאורך כל הדרך. ה"פגם" הזה רק גרם לי להתאהב בו ולהעריך אותו יותר. ככה למדתי למשל להעריך עדשה ישנה עם דליפת אור. לכאורה מדובר בפגם במבנה שלה שגורם לעודף עור באיזורים מסוימים בתמונה, אבל למעשה מדובר באפקט מהמם שרבים מנסים להשיג בפוטושופ.


.צולם עם עדשת 50 מ"מ ישנה של קנון עם דליפת אור שיצרה רקע (בוקה) ציורי ומיוחד

אני מאמינה שההורות, כמו כל דבר קשה ומאתגר בחיים, היא הזדמנות לצמוח ולהתפתח. במקום לחשוב על הקשיים, קחו את ההזדמנות הזו ותתעלו על עצמכם. ובכל פעם שאתם נתקלים בקושי, תחשבו מה הייתם אומרים לילד שלכם אם הוא היה במקומכם. האם הייתם אומרים לו לוותר כי אין זמן או כי זה קשה? או שהייתם אומרים לו שאתם מאמינים בו וביכולות שלו?


לפעמים הרצון שלנו להפוך לגרסתנו המשופרת בשביל עצמנו הוא לא מספיק, אבל איכשהו כשאנחנו הופכים להיות הורים, הרצון שלנו להפוך לגרסתנו המשופרת בשביל הילדים שלנו הוא כוח בלתי ניתן לעצירה. ובדיוק בגלל זה ההורות היא דבר כל כך קשה ומאתגר, כי בצד השני של המטבע טמונים כוחות-על ואושר עילאי, ובשביל להרוויח את זה צריך לעבוד קשה.



מקווה שנהניתם מהפוסט ושהוא העניק לכם קצת כוח והשראה, ולאלו שעדיין לא הורים- מקווה שזה עשה לכם קצת חשק :)

********************************************************************************************

אהבתם את התמונות? קפצו לבקר בגלריית הצילומים שלי

אתם מוזמנים לכתוב לי פה בתגובות (גללו מעט מטה לתיבת התגובות של הפייסבוק) או בפרטי מה אתם חושבים, אם יש לכם שאלות אני לרשותכם.

לעדכונים נוספים מוזמנים להצטרף אלי בפייסבוק ובאינסטגרם

93 views
  • Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon

Terms of use & Privacy Policy

© 2020 by Michal Luzzatto